<h1>תוספות רבינו פרץ — פסחים</h1>
<h2>דף ד.</h2>
[פסחים כ"ד ע"א] דאי מדר' אלעזר דאמר אין לוקין על לאו שבכללות, והק' הר"ר אליעזר ממיינץ דהא בפ' אילו הן הלוקין [מכות י"ג ע"א] תנן הנותר והפיגול, ואמאי יהא [לוקה] הא לאו דידיה לאו שבכללות דהא נותר כת' בהאי קרא דמייתי הכא וחשיב ליה הכא לאו שבכללות, וא"כ היכי קאמר במ' מכות דלוקין עליו. ותי' ר"י אמאי לא יאכל כי קדש לאו חשיב ליה לאו שבכללות לגבי נותר דמפרש בהדיא וביה לא משתעי קרא דכת' ושרפת את הנותר באש לא יאכל כי קדש הם, אבל ודאי לגבי האי דרשא דכל שבקדש הוי לאו שבכללות כדפ', ופיגול נמי ניחא הא דקאמ' לוקין עליו דגמרי עון עון מנותר.
[פסחים מ"א ע"ב] איכא דאמרי חדא מיהא לקי, פי' [הקונטרס] דאם אכל חי או בחמי טבריא, ול"נ לר"ת דהא לעיל אליבא דכולהו אמרי' דבחי ובחמי טבריא דפטור, וע"ק דפ' המקבל [ב"מ קט"ו ע"ב] גבי פלוגתא דריחים ורכב קאמ' אבל כי אם צלי אש למאי אתא וכו' אי לאו לאוסופי לאו, ומאי פריך הא שפיר איצטריך לחי ולמבושל בחמי טבריא למימר דלקי כדקאמ' הכא, לכ"נ דה"פ אכל נא לקי שתים אחת משום נא ואחת משום צלי אש אם התרו בו ומבושל לוקה שתים אחת משום מבושל ואחת משום צלי אש אם התרו בו, נא ומבושל לוקה שלש אם התרו בו משום שלש, איכא דאמרי חדא מיהא לקי בנא או במבושל היכא דלא שייך להלקות משום נא או משום מבושל אלא התרו בו משום כי אם צלי אש קאמ' דלקי. אביי א' אין לוקין על לאו שבכללות, וצלי אש היינו לאו שבכללות שכולל הכל כי אם צלי אש אבל נא ומבושל לא קחשיב ליה לאו שבכללות, אע"ג דלא כת' אלא חד לאו על שניהם לאו דאל תאכלו וגו', מ"מ אינו לאו שבכללות כיון שהם מפורשים כל חד לחודיה. אכל זג וחרצן איכא דאמרי חדא מיהא לקי, פי' אם אכל לולבין וחרצן, וקשה דלהאי פי' דפירש לעיל דכי אם צלי אש לא מצי קאי אחי או אמבושל בחמי טבריא ולא קאי אלא דווקא אנא ומבושל כמו כן הכא נמי היכי מצינן למימר דכל אשר יעשה מגפן קאי אלולבין וגפנים אימא דלא קאי רק אחרצנים וזג דכתיב בקרא, וי"ל דשאני הכא דכל אשר יעשה כתיב קודם ומשתמע טפי דקאי לכל דבר.
<h2>דף ו.</h2>
[פסחים כ"ו ע"א] קול ומראה וריח אין בהם משום מעילה, וא"ת ממ"ק דאה"[נ] מעילה ודאי ליכא דליכא איסור' דאורייתא אבל איסורא דרבנן מיהא איכא, וי"ל דכיון דליכא אלא איסורא דרבנן הכא במקדש לא גזור.
<h2>דף יג:</h2>
[פסחים י"ד ע"א] דאיכא משקין בהדי בשר, פי' משום הכי מטמא האחר, וא"ת והלא בטומאת משקין בעינן רביעית כדאמר במס' ע"ז [ל"א ע"א] ומטמאין טומאת משקין ברביעית והכא ליכא אלא משהו דמסתמא ליכא רביעית משקין על הבשר, וי"ל הא דבעינן רביעית היינו מדאורייתא, אבל מדרבנן סגי בכל שהו, והכא מיירי בטומאה דרבנן, ול"נ דהכא משמע דטומאת משקין כל שהו לא הוי אלא מדרבנן כדפי', וק' דהא חזינן דטומאת משקין בכל שהו הוי במקדש במשקי בי מטבחיא ואי לא הוי אלא טומאה דרבנן לא הוי במקדש דהא לא גזרו טומאה דרבנן במקדש, אלא ודאי צ"ל דטומאת משקין בכל שהוא הוי מן התורה, ואכ"ק להא דאמר דטומאת משקין הוי ברביעית, לכ"נ דהאי דבעינן רביעית היינו לטמא אחרים, אבל לטמא עצמו סגי בכל שהו אפי' מן התורה, וכן לטמא אחרים דרבנן ולכך סגי ליה הכא בכל שהו, וניחא נמי דטומאת משקין בכל שהו הוי במקדש במשקה בי מטבחיא, דהא הוי טומאה עצמו ובטומאה עצמו הוי בכל שהו אפי' מן התורה, מיהו ק' דכיון דלא מיירי הכא אלא מטומאה דרבנן כדפרי' א"כ אמאי נקט משקין לינקוט נמי אוכל דאוכל מטמא אוכל מדרבנן, ואין לומר דלא אסיק אדעתיה דאוכל מטמא אוכל מדרבנן, ז"א דמשנה שלימה היא במס' חלה [פ"ב מ"ח] דקאמר התם הרוצה להפריש מן הטהור על הטמא יביא שיעור חלה ויניח פחות פחות מכביצה אוכלין ביניהם כדי שלא יגיעו זה בזה ואע"ג דהטמא נגע לפחות מכביצה מ"מ לא הויא טמא דפחות מכביצה לא מטמא אוכלין, ואי אמרת דאין אוכל מטמא אוכל אפי' מדרבנן יניח הטהור על הטמא ומ"מ לא הוי טמא דאין אוכל מטמא אוכל אלא ודאי מדהוצרך לומר לתלמוד' הכי ש"מ דאוכל מטמא אוכל מדרבנן וא"כ אמאי נקט הכא משקין כיון דלא מיירי אלא מטומאה [דרבנן] לינקוט נמי אוכל, אלא ודאי מדלא נקט הכי ש"מ דמיירי בטומאה דאורייתא וא"ה הוה סגי ליה בכל שהו, וא"כ הק"ל, וי"ל דהא [ד]משמע התם דבעינן רביעית היינו דווקא לענין פסול גויה אבל לענין לטמא אחרים בין דאורייתא בין דרבנן סגי ליה בכל שהוא.
<h2>דף כד:</h2>
[פסחים י"ג ע"ב] כל העומד ליזרק כזרוק דמי, וא"ת לעיל דקאמר (דלא) זרק דמן שלא לשמן דלא קדש הלחם אמאי לא קאמר כזרוק דמי כדקא' הכא, וי"ל דשאני לעיל דגרע טפי כשעשו הזריקה ולא עשו אותה כדינה מבשלא עשו אותה כלל כמו הכא, וא"ת והא אמרי' במנחות [ק"ב ע"א] דאין פיגול בזריקה משום דכל העומד ליזרק כזרוק דמי [ו]אע"ג שעשו אותה שלא כדינה אמרי' כזרוק דמי, וי"ל דשאני פיגול לפי פיגולו הוא מרצה דאמ' [שם ט"ז ע"ב] כהרצאה (בשר) [כשר] כך הרצאה פסול, ומ"ה אמרי' דכזרוק דמי אע"ג דלא עשו אותה כדינה.
